חֲמַרְתֵּיהּ דְּרִבִּי פִינְחָס בֶּן יָאִיר גְּנַבְתָהּ לִיסְטָאֵי בַלֵּילִיָּא. עֲבְדַּת טְמִירָא גַבּוֹן תְּלָתָא יוֹמִין וְלֹא טַעֲמָה כְלוּם. בְּתַר תְלָתָה יוֹמִין אִימְלָכוּן מַחְזַרְתָּהּ. אָֽמְרוּן. אַפְקוּנַהּ מִן הָכָא דְלָא תֵימוּת גָּבָּן. אַפְקוּנַהּ. אָֽזְלַת וְקָמַת עַל תִּרְעָא דָמָרָהּ. שְׁרִיַית מְנַהֲקָה. אֲמַר לוֹן. פָּֽתְחוּן לָהָדָא עֲלִיבְתָא דְּאִית לָהּ תְּלָתָה יוֹמִין דְּלָא טַעֲמָה כְלוּם. פָּֽתְחוּן לָהּ וְעָלַת לָהּ. אֲמַר לוֹן. יְהָבוּ לָהּ תֵּיכוּל. יְהָבוּן קוֹמָהּ סְעָרִין וְלָא בָעַת מִיכוּל. אָֽמְרוּן לֵיהּ. רִבִּי. לָא בָעַת מִיכוּל. אֲמַר לוֹן. מְתַקְּנִין אִינּוּן. אָֽמְרוּ לֵיהּ. אִין. אֲמַר לוֹן. וָאַרִימִיתוּן דְּמַיִין. אָֽמְרוּן לֵיהּ. לֹא כֵן אַלְפָּן רִבִּי. הַלּוֹקֵחַ זֶרַע לִבְהֵמָה קֶמַח לְעוֹרוֹת שֶׁמֶן לָאוֹר פָּטוּר מִן הַדְּמַאי. אֲמַר לוֹן. מַה נַעֲבִיד לָהָדָא עֲלִיבְתָא דְּהִיא מַחְמְרָא עָל גַּרְמָהּ סַגִּין. וָאַרִימוֹן דְּמַיִין וְאָֽכְלָת.
Pnei Moshe (non traduit)
יהבון לה תיכול. תנו לה מה לאכול ונתנו לה שעורים ולא אכלה וכששאל אם השעורים מתוקנים היו והשיבו הן לפי הדין שהיה דמאי דהלוקח לבהמה פטור:
שריית. התחיל' לצעוק ואמר להן רבי פנחס פתחו לה לעלובה זו שכבר יש ג' ימים שלא אכלה כלום:
גנבתה. נגנבה מליסטין בלילה ונעשית טמונה אצליהם במערה ג' ימים ולא טעמה כלום ולבסוף נמלכו להחזירה ואמרו הוציאוה מכאן שלא תמות ותסרח עלינו המערה והוציאו אותה והלכה ועמדה על השער של אדונה:
וארימיתון דמיין. אם הרימותם בשביל דמאי וא''ל לא כן למדתנו רבינו הלוקח וכו' והשיב ומה אעשה לעלובה זו והיא מחמרת הרבה על עצמה והרימו ותיקנו דמאי ואז אכלה:
רִבִּי חַגַּיי בְשֵׁם רִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחָמָן. הָרִאשׁוֹנִים חָֽרְשׁוּ וְזָֽרְעוּ נִיכְּשׁוּ כִּיסְּחוּ עִידְּרוּ קָֽצְרוּ עִימִּירוּ דָּשׁוּ זָרוּ טָחֲנוּ הִרְקִידוּ לָשׁוּ קִיטִּיפוּ וְאָפוּ. וְאָנוּ אֵין לָנוּ פֶה לוֹכַל. רִבִּי אַבָּא בַּר זְמִינָא בְשֵׁם רִבִּי זְעוּרָא. 21b אִין הֲווֹן קַדְמָאֵיי מַלְאָכִין אֲנָן בְּנֵי אֵינַשׁ. וְאִין הֲווֹן בְּנֵי אֵנַשׁ אֲנָן חֲמָרִין. אָמַר רִבִּי מָנָא. בְּהַהִיא שַׁעְתָּא אָֽמְרִין. אֲפִילוּ לַחֲמַרְתֵּיהּ דְּרִבִּי פִינְחָס בֶּן יָאִיר לָא אִידְמִינָן.
Pnei Moshe (non traduit)
אין הוון קדמאי מלאכין וכו'. זה כתוב לעיל בפ''ק דדמאי בהלכה ג' ועל עובדא דמייתי התם לעיל ר' ירמיה שלח לרבי זעירא חדא מסאנא דתאנים דלא מתקנא. כלכלה אחת של תאנים ולא היו מתוקנים ממעשרות וסמכו זה על זה ר''ז היה אומר איך ישלח לי רבי ירמיה דבר שאינו מתוקן ורבי ירמיה היה סבור איך יהיה ר''ז אוכל דבר שספק לו אם מתוקן הוא או לא ובין דין לדין נתאכלו טבל וכשנודע לו אח''כ שאכל דבר שאינו מתוקן אמר רבי זעירא אין הוון קדמאי מלאכין וכו' ובההיא שעתא כשאירע לו כך לר''ז אמר ואפילו לחמרתיה דרבי פנחס בן יאיר לא אידמינן וכהאי עובדא דלקמן:
הראשונים חרשו וזרעו וכו' ואנו אין לנו פה לאכול. כלומר הם יגעו הרבה בד''ת והתקינו והזמינו להבין כל כללי התורה ופרטיה כאדם המתייגע בכל מלאכת התבואה עד אם גמר ואפה הפת ואעפ''כ אין לנו לב להבין אותה וכמי שאין לו פה לאכול:
בֶּן אֲחִייָה עַל חוֹלֵי מֵעַיִם. עַל יְדֵי שֶׁהָיוּ הַכֹּהֲנִים מְהַלְּכִין יְחֵיפִים עַל הָרִצְפָּה וְהָיוּ אוֹכְלִין בָּשָׂר וְשׁוֹתִין מַיִם הָיוּ בָאִין לִידֵי חוֹלֵי מֵיעַיִם. וַהֲוָה יְדַע אֲהֵיי דֵין חֲמַר טַב לִמְעַייָא. וְהֵיי דֵין חֲמַר סְמַס לִמְעַייָא.
Pnei Moshe (non traduit)
בן אחיה וכו'. כדפרישית במתני' שאחיה היה יודע איזה יין טוב למעיים ואיזה יין הוא סמם ומרפא ביותר למעיים:
שָׁלֹשׁ נָשִׁים הֵבִיאוּ קִינֵּיהֶן. אַחַת אוֹמֶרֶת. לְעֵינָתִי. וְְְאַחַת אוֹמֶרֶת לְיַמָּתִי. וְאַחַת אוֹמֶרֶת. לְזִיבָתִי. זוֹ שֶׁאָֽמְרָה. לְעֵינָתִי. סָֽבְרִין מֵימַר. שׁוֹפַעַת כְמַעֲייָן. אֲמַר לוֹן. בְּעֵייְנָהּ סְכָנָת. זוֹ שֶׁאָֽמְרָה. לְיַמָּתִי. סָֽבְרִין מֵימַר. שׁוֹפַעַת כַּיָּם. אֲמַר לוֹן. בְּיַמָּהּ סְכָנָת. זוֹ שֶׁאָֽמְרָה. לְזִיבָתִי. סָֽבְרִין מֵימַר. זָבָה מַמָּשׁ. אֲמַר לוֹן. זְאֵב בָּא לִיטּוֹל אֶת בְּנָהּ.
Pnei Moshe (non traduit)
שלש נשים וכו'. ועוד מעשה בג' נשים שהביאו קיניהן ואחת אומרת לעינתי וכו' והיו סבורין לומר לעינתי מלשון מעיין שהיתה שופעת זיבה כמעיין וכן האומרת לימתי שופעת כים היתה והאומרת לזיבתי זיבה ממש כסידרה ונמצאו שאלו השלש כולן קיני חובה מביאין הן אחד לחטאת ואחד לעולה כך היו סבורין ואמר להן פתחיה לא כך היא כוונתן אלא זו שאומרת לעינתי בעינה היתה מסוכנת ונתרפאה ומביאה קן א' לנדבה וכן האומרת לימתי בים סיכנה וניצולה והאומרת לזיבתי זאב בא ליטול את בנה וניצל ממנו ומביאה קן א' ונמצאו שאלו קיני נדבה הן וכולן עולות:
אָמַר רַב חִסְדָּא. פַּעַם אַחַת יָֽבְשָׁה אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל (וְקָֽלְטוּ לְגַגּוֹת צְרִיפִין.) [וְלֹא יָדְֽעוּ מֵהֵיכָן לְהָבִיא. וַהֲוָה תַמָּן חַד אִלֵּם דַּהֲוַה יְהִיב חַד יָדֵיהּ עַל גַּגּוֹת יִחָדָא יָדֵיהּ עַל צְרִיפָה. אַיְתוּנֵיהּ קַמֵּיהּ דִּפְתַחָא. אֲמַר לָהוּ. אִי אֲתַר דְּמִתְקָרֵי גַגּוֹת צְרִיפִין אוֹ צְרִיפִין גַּגּוֹת. אָֽזְלִין תַּמָּן וְאַשְׁכְּחוֹן.] אָמַר רִבִּי יוֹסֵה בֵּירִבִּי בּוּן. פַּעַם אַחַת נִשְׂרַף כָּל הָעוֹלָם כּוּלּוֹ וְלֹא הָיוּ יוֹדְעִין מֵאֵיכָן לְהָבִיא. וַהֲוָה תַמָּן חַד אִילֵּם וַהֲוַה יְהִיב יָדֵיהּ עַל עֵייְנֵיהּ וְיָדֵ͏יהּ עַל סוֹכְרָא. אַיְתוּנֵיהּ גַּבֵּי פְתַחְיָה. אֲמַר לוֹן. אִית אֲתַר דְּמִתְקָרֵי עֵין סוֹכֵר אוֹ סוֹכֵר עַיִן. וְאָֽזְלִין תַּמָּן וְאַשְׁכְּחוֹן.
Pnei Moshe (non traduit)
על סוכרא. מקום סכר הנהר שסוכרין אותו כדי שיתפשט וישקה את השדות א''נ סיכרא והוא חור שבמזוזת הדלת שתוחבין בו הבריח לנעול:
פעם אחת נשרף כל העולם כולו. נשרפו הזרעים מחמת החום ולא היו יודעין וכו':
אייתוניה. הביאו אותו לפני פתחיה שלא היו מבינים ברמיזותיו של אילם הזה ואמר להן פתחיה אם יש איזה מקום הנקרא גנות צריפין או להפך והלכו לשם ומצאו שדה זרועה ומליאה וקצרוה להביא העומר:
יבשה ארץ ישראל. לא ירדו גשמים ולא גדלו הזרעים ולא ידעו מהיכן להביא העומר:
פְּתַחְיָה עַל הַקִּנִּים. בּוֹא וּרְאֵה מַה גָדוֹל הוּא כוֹחוֹ שֶׁלְאוֹתוֹ הָאִישׁ שֶׁהוּא פּוֹתֵחַ בִּדְבָרִים וְדוֹרְשָׁן וְיוֹדֵעַ שִבְעִים לָשׁוֹן. תַּנֵּי. סַנְהֶדְרִין שֶׁיֵּשׁ בָּהּ שְׁנַיִם שֶׁיּוֹדְעִין לְדַבֵּר וְכוּלָּן רְאוּיִין לִשְׁמוֹעַ הֲרֵי זוֹ רְאוּיָה לְסַנְהֶדְרִין. שְׁלֹשָׁה הֲרֵי זוֹ בֵינוֹנִית. אַרְבָּעָה הֲרֵי זוֹ חֲכָמָה. וּבְיַבְנֶה הָיוּ בָהּ אַרְבָּעָה. בֶּן עַזַּאִ וּבֶן זוֹמָא בֶּן חֲכִינַאִי וְרִבִּי אֶלְעָזָר בֶּן מַתְיָה.
Pnei Moshe (non traduit)
שלשה. אם יש בהן שלשה מדברים ה''ז בינונית ואם יש בהן ארבעה הרי זו חכמה מפני ששנים מהן מדברים עם זה ובתוך כך שנים האחרים נושאין ונותנין בהענין:
שנים שיודעין לדבר. בשבעים לשון וכולן ראוין לשמוע להבין אף שאין יכולין לדבר ה''ז ראויה לסנהדרין לפי שהסנהדרין היו צריכין שיהא בהן מדברים בכל הלשונות שאם יבא לפניהן אחד מאיזו אומה ולשון ואינו מדבר כ''א בלשון עמו שיהו יכולין לדבר עמו ולהשיבו וכולן היו צריכין שיבינו מה שהן מדברין:
תני. בתוספתא דסנהדרין ריש פרק ח':
בוא וראה מה גדול הוא וכו'. שהיה יודע לדרוש ברמוזי הדברים ולחברן ולעשותן מלות כדי להבין וכדלקמן בהאי דרב חסדא:
בֵּית אַבְטִינָס עַל מַעֲשֵׂה הַקְּטוֹרֶת. שֶׁלְבֵּית אַבְטִינָס הָיוּ בְקִיאִין בְפִיטּוּם הַקְּטוֹרֶת וּבְמַעֲלֶה עָשָׁן וְלֹא רָצוּ לְלַמֵּד. שָֽׁלְחוּ וְהֵבִיאוּ אוּמָנִים מֵאַלֶכְּסַנְדְרִיאָה וְהָיוּ בְקִיאִין בְפִיטּוּם הַקְּטוֹרֶת. וּבְמַעֲלֶה עָשָׁן לֹא הָיוּ בְקִיאִין. שֶׁלְבֵּית אַבְטִינָס הָֽיְתָה מְתַמֶּרֶת וְעוֹלָה וּפּוֹסָה וְיוֹרֶדֶת. וְשֶׁלְאֵילוּ הָֽיְתָה פוֹסָה מִיַּד. וְכֵיוָן שֶׁיָּֽדְעוּ חֲכָמִים בַּדָּבָר אָֽמְרוּ. כָּל מַה שֶׁבָּרָא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לִכְבוֹדוֹ בָּרָא. שֶׁנֶּאֱמַר כֹּ֚ל הַנִּקְרָ֣א בִשְׁמִ֔י וְלִכְבוֹדִ֖י בְּרָאתִ֑יו וגו'. שָֽׁלְחוּ אַחֲרֵיהֵם וְלֹא רָצוּ לָבוֹא עַד שֶׁכָּֽפְלוּ לָהֶן שְׂכָרָן. שְׁנֵים עַשָׂר מְנָה הָיוּ נוֹטְלִין וְנָֽתְנוּ לָהֶן עֶשְׂרִים וְאַרְבַּע. רִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר. עֶשְׂרִים וְאַרְבַּע הָיוּ נוֹטְלִין וְנָֽתְנוּ לָהֶן אַרְבָּעִים וּשְׁמוֹנֶה. אָֽמְרוּ לָהֶן. מִפְּנֵי מַה אֵין אַתֶּם רוֹצִין לְלַמֵּד. אָֽמְרוּ לָהֶן. מְסוֹרֶת בְּיָדֵינוּ מֵאֲבוֹתֵינוּ שֶׁהַבַּיִת הַזֶּה עָתִיד לִיחָרֵב. שֶׁלֹּא יִלְמְדוּ אֲחֵרִים וְיִהְיוּ עוֹשִׂין כֵּן לִפְנֵי עֲבוֹדָה זָרָה שֶׁלָּהֶן. בִּדְבָרִים הַלָּלוּ מַזְכִּירִין אוֹתָן לִשְׁבָח. שֶׁלֹּא יָצָאת אִשָּׁה שֶׁלְאֶחָד מֵהֶן מְבוּשֶׂמֶת מֵעוֹלָם. וְלֹא עוֹד אֶלָּא כְשֶׁהָיָה אֶחָד מֵהֶן נוֹשֵׂא אִשָּׁה מִמָּקוֹם אַחֵר הָיָה פוֹסֵק עִמָּהּ עַל מְנָת שֶׁלֹּא תִתְבַּשֵּׂם. [שֶׁלֹּא יְהוּ אוֹמְרִים. מִמַּעֲשֶׂה פִיטּוּם הַקְּטוֹרֶת הֵן מִתְבַּשְּׂמוֹת. לְקַייֵם מַה שֶׁנֶּאֲמַר. וִֽהְיִיתֶ֧ם נְקִיִּ֛ם מֵֽיי וּמִיִּשְׂרָאֵ֑ל.]
בֵּית גַּרְמוּ עַל מַעֲשֵׂה לֶחֶם הַפָּנִים בֵּית גַּרְמוּ הָיוּ בְקִיאִין בְּמַעֲשֶׁה לֶחֶם הַפָּנִים וּבְרִדִּייָתוֹ וְלֹא רָצוּ לְלַמֵּד. שָֽׁלְחוּ וְהֵבִיאוּ אוּמָנִים מֵאַלֶכְּסַנְדְרִיאָה וְהָיוּ בְקִיאִין בְּמַעֲשֶׁה לֶחֶם הַפָּנִים. וּבְרִדִּייָתוֹ לֹא הָיוּ בְקִיאִין. בֵּית גַּרְמוּ הָיוּ מַסִּיקִין מִבִּפְנִים וְרוֹדִין מִבַּחוּץ. וְלֹא הָֽיְתָה מִתְעַפֶּשֶׁת. וְאֵילּוּ הָיו מַסִּיקִין מִבִּפְנִים וְרוֹדִין מִבִּפְנִים. וְהָֽיְתָה מִתְעַפֶּשֶׁת. כֵּיוָן שֶׁיָּֽדְעוּ חֲכָמִים בַּדָּבָר הַזֶּה אָֽמְרוּ. כָּל מַה שֶׁבָּרָא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לִכְבוֹדוֹ בָּרָא. שֶׁנֶּאֱמַר כֹּ֤ל פָּעַ֣ל יְ֖י לַֽמַּֽעֲנֵ֑הוּ. שָֽׁלְחוּ אַחֲרֵיהֵם וְלֹא רָצוּ לָבוֹא עַד שֶׁכָּֽפְלוּ לָהֶן שְׂכָרָן. שְׁנֵים עַשָׂר מְנָה הָיוּ נוֹטְלִין וְנָֽתְנוּ לָהֶן עֶשְׂרִים וְאַרְבַּע. רִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר. עֶשְׂרִים וְאַרְבַּע הָיוּ נוֹטְלִין וְנָֽתְנוּ לָהֶן אַרְבָּעִים וּשְׁמוֹנֶה. אָֽמְרוּ לָהֶן. מִפְּנֵי מַה אֵין אַתֶּם רוֹצִין לְלַמֵּד. אָֽמְרוּ לָהֶן. מְסוֹרֶת הִיא בְיָדֵינוּ מֵאֲבוֹתֵינוּ שֶׁהַבַּיִת הַזֶּה עָתִיד לִיחָרֵב. שֶׁלֹּא יִלְמְדוּ אֲחֵרִים וְיִהְיוּ עוֹשִׂין כֵּן לִפְנֵי עֲבוֹדָה זָרָה שֶׁלָּהֶן. בִּדְבָרִים הַלָּלוּ מַזְכִּירִין אוֹתָן לִשְׁבָח. שֶׁלֹּא יָצָא מִיַּד בְּנֵיהֶם פַּת נְקִייָה מֵעוֹלָם. שֶׁלֹּא יְהוּ אוֹמְרִים. מִמַּעֲשֶׂה לֶחֶם הַפָּנִים הֵן אוֹכְלִין.
Pnei Moshe (non traduit)
בית גרמו וכו'. כל זה כתוב לעיל בסוף פ''ג דיומא עד מעתה אין אנו צריכין להזכירן לגנאי:
הוּגְדַּס בֶּן לִֵוי עַל הַשִּׁיר. אָמַר רִבִּי אָחָא. נְעִימָה יְתֵירָה הָיָה יוֹדֵעַ. וְאָֽמְרוּ עָלָיו עַל הוּגְדַּס בֶּן לֵוִי שֶׁהָיָה מַנְעִים אֶת קוֹלוֹ בַזֶּמֶר. וּכְשֶׁהָיָה נוֹעֵץ גּוֹדְלוֹ לְתוֹךְ פִּיו הָיָה מוֹצִיא כַמָּה מִינֵי זֶמֶר והָיוּ אֶחָיו הַכֹּהֲנִים נִזְקָרִין לוֹ בַת רֹאשׁ.
Pnei Moshe (non traduit)
נזקרין לו. בשבילו וקולו שוצא בכח ובנעימה בבת ראש לאחוריהן:
בֶּן אַרְזָה עַל הַצִּלְצָל. כַּהִיא דְתַנִּינָן תַּמָּן. הֵנִיף הַסְּגָן בַּסּוּדָרִין וְהִקִּישׁ בֶּן אַרְזָא בַּצִּלְצָל.
Pnei Moshe (non traduit)
כהיא דתנינן תמן. בפ''ז דתמיד שחה כ''ג לנסך הניף הסגן וכו':
בֶּן בֵּבָי עַל הַפָּקִיעַ. שֶׁהָיָה מְזַווֵיג אֶת הַפְּתִילוֹת. רִבִּי יוֹסֵה עָאַל לְכוּפְרָה. בְּעָא מַמְנִייָא עֲלֵיהוֹן פַּרְנָסִין וְלָא קִבְּלוּן מִינֵּיהּ. עָאַל וְאָמַר קוֹמֵיהוֹן. בֶּן בֵּבָי עַל הַפָּקִיעַ. וּמַה אִם זֶה שֶׁנִּתְמַנֶּה עַל הַפְּתִילֹות זָכָה לְהִימָּנוֹת עִם גְּדוֹלֵי הַדּוֹר. אַתֶּם שֶׁאַתֶּם מִתְמַנִּין עַל חַיֵּי נְפָשׁוֹת לֹא כָל שֶׁכֵּן.
Pnei Moshe (non traduit)
שהיה מזווג את הפתילות. כדפרישית במתני' וכן גרים לעיל ביומא פ''ב:
לכופרה. שם המקום והיה מבקש להקים להם ממונים ופרנסים שישגיחו על צורכי ועסקי צבור ולא היה מי שיקבל זה ממנו ולהתמנות עליהם ונכנס רבי יוסה ואמר לפניהם שנינו בן בבי על הפקיע מה אם זה וכו' שנתמנה על דבר מועט זכה להימנות עם גדולי הדור שנמנו כאן יוחנן בן פנחס פתחיה זה מרדכי וכו' אתם שאתם מתמנין על חיי נפשות להשגיח על צרכי רבים ולפרנס העניים לכ''ש שיהיה לכם זכות גדול וגריס להא לעיל בפרק בתרא דפאה בהלכה ז':
בֶּן גֶּבֶר עַל נְעִילַת שְׁעָרִים. תִּירְגֵּם רַב קוֹמֵי דְבֵית רִבִּי שִׁילָה. קָרָא גַבְרָא. אַכְרִיז כָּרוֹזָא. אָֽמְרוּן לֵיהּ. קָרָא תַרְנְגוֹלָא. אֲמַר לוֹן. וְהָתַנִּינָן בֶּן גֶּבֶר. אִית לָךְ מֵימַר בַּר תַּרְנְגוֹלָא.
Pnei Moshe (non traduit)
א''ל והתנינן. כאן בן גבר וכי אית לך מימר בר תרנגולא. וגריס להא לקמן בפרק בתרא דסוכה:
גְּבִינֵי כָרוֹז. שֶׁהָיָה מַכְרִיז בְּבֵית הַמִּקְדָּשׁ. מֶה הָיָה אוֹמֵר. הַכֹּהֲנִים לָעֲבוֹדָה וְהַלְּוִיִּם לְדוּכָן וְיִשְׂרָאֵל לְמַעֲמָד. אַגְרִיפַּס הַמֶּלֶךְ שָׁמַע קוֹלוֹ עַד שְׁמוֹנֶה פַרְסָאוֹת וְנָתַן לוֹ מַתָּנוֹת הַרְבֶּה.
רִבִּי הַגַּיי בְשֵׁם רִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן. מַעֲשֶׂה בְחָסִיד אֶחָד שֶׁהָיָה חוֹפֵר בּוֹרוֹת שֵׁיחִין וּמְעָרוֹת לָעוֹבְרִים וְלַשָּׁבִים. פַּעַם אַחַת הָֽיְתָה בִתּוֹ עוֹבֶרֶת לְהִינָּשֵׂא וּשְׁטָפָהּ נָהָר. וַהֲווֹן כָּל עַמָּא עָֽלְלִין לְגַבֵּיהּ בְּעַייָן מְנַחַמְתֵּיהּ וְלָא קִיבֵּל עֲלוֹי מִתְנַחֲמָה. עָאַל רִבִּי פִינְחָס בֶּן יָאִיר לְגַבֵּיהּ בָּעֵי מְנַחַמְתֵּיהּ וְלָא קִבֵּל עֲלוֹי מִתְנַחֲמָה. אֲמַר לוֹן. דֵּין הִינּוֹ חָסִידֵיכוֹן. אָֽמְרִין לֵיהּ. רִבִּי. כָּךְ וְכָךְ הָיָה עוֹשֶׂה וְכָךְ וְכָךְ אִירַע. אָמַר. אֵיפְשַׁר שֶׁהָיָה מְכַבֵּד אֶת בּוֹרְאוֹ בַמַּיִם וְהוּא מְקַפְּחוֹ בַמַּיִם. מִיַּד נָֽפְלָה הֲבָרָה בָעִיר. בָּאָת בִּתּוֹ שֶׁלְאוֹתוֹ הָאִישׁ. אִית דְּאָֽמְרִין. בְּשׁוּכְתָּא אִיתְעֲרִיַית. וְאִית דְּאָֽמְרִין. מַלְאַךְ יָרַד כִּדְמוּת רִבִּי פִינְחָס בֶּן יָאִיר וְהִצִּילָהּ.
Pnei Moshe (non traduit)
דין הינו חסידכון. זהו החסיד שלכם והוא אינו מצדיק עליו את הדין ואינו רוצה להתנחם והשיבו לו רבי כך וכך וכו' ומשום זה לבו כואב לו ביותר והתפלל עליו רבי פנחס ואמר אפשר שזה היה מכבד את בוראו במים בהחסד שהיה עושה עם הבריות והוא יתברך מקפחו להענישו במים ומיד נפלה קול הברה בעיר שנצולה ועלתה:
בסיכתא איתערית. בקוץ ויתד אחד שנזדמן לה בתוך הבור נתערית בו ועלתה ואית דאמרין וכו'. וגריס להא ג''כ בפ''ק דדמאי שם:
נְחוּנְייָה חוֹפֵר שִׁיחִין. שֶׁהָיָה חוֹפֵר שִׁיחִין וּמְעָרוֹת. וַהֲוָה יְדַע הֵיי דֵין כֵּיף מְקוֹרֵר מַיָא וְהֵיי דֵין כֵּיף אִית בֵּיהּ שַׁרְבְּרוּבֵי וְעַד מַטֵּי הֵן שַׁרְבְּרוּבִיתֵיהּ מַטָייָה. אָמַר רִבִּי אָחָא. וּמֵת [בְּנוֹ] בַצָּמָא. אָמַר רִבִּי חֲנִינָה. מָאן דְּאָמַר דְּרַחֲמָנָא ווַתְרָן יִתְווַתְרוּן בְּנֵי מָעוֹי. אֶלָּא מַעֲרִיךְ רוּחֵיהּ וְגָבֵי דִידֵיהּ. אָמַר רִבִּי אָחָא כְּתִיב וּ֝סְבִיבָ֗יו 22a נִשְֽׂעֲרָ֥ה מְאֹֽד. מְדַקְדֵּק עִמָּהֶן כְּחוּט הַשְּׂעָרָה. אָמַר רִבִּי יוֹסֵה. לֹא מִטַּעַם זֶה. אֶלָּא מִן מַה דִכְתִיב וְ֝נוֹרָ֗א [הוּא] עַל כָּל סְבִיבָֽיו. מוֹרָאוֹ עַל הַקְּרוֹבִים יוֹתֵר מִן הָֽרְחוֹקִים.
Pnei Moshe (non traduit)
יתוותרן. יתרחבו ויצאו בני מעיו אלא הקדוש ברוך הוא מאריך רוחיה וגבי דידיה ועל דרך שאמרו והגבאין מחזירין בכל יום וכו'. וגריס להא לקמן בפ''ג דביצה:
וסביביו. הן הצדיקים שיש להם דבקות עם המקום מדקדק עמהם ביותר ואפי' על דבר קל וכחוט השערה מדקדק הוא:
אמר רבי יוסה לא מטעם הזה. לא ממקרא הזה אנו למידין כך ולפי שמשמעו שאפילו כחוט השערה מדקדק להענישם על דבר קל שעברו אבל אין אנו יודעין שאינו מוותר להם אף במקצת ועוד דכאן לא כתיב כל סביביו דאפשר שיש איזה מהן שמוותר עמו אלא מהמקרא הזה אנו למידין כך מן מה דכתיב ונורא הוא על כל סביביו מוראו על הקרובים ודבקים עמו כביכול יותר מן הרחוקים ממנו ואינו מוותר עמהם כלום וכל שהוא יותר דבק עמו יותר מדקדק עמו וזהו על כל סביביו:
מאן דאמר רחמנא וותרן. שמוותר ומוחל הכל עד שלא יתקן האדם מעשיו ויבקש מחילה על חטאיו:
ועד מטי הן וכו'. ועד כמה הגיע אותו הכיף וכן עד כמה מטייה החריבות שלו וצריך לחפור יותר עמוק זה הכל היה נחוניא יודע:
הי דין כיף מקורר מיא. איזה סלע שתחתיו יוצא מקור מים ואיזה שיש תחתיו שרברובי חריבות ויבשות ארזי. פת חריבה תרגומו לחמא שרבתא:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source